אמרתו של הרב קוק ומעשה בגברת ובחליפה מהודרת 

הרב אברהם יצחק קוק מעלה על נס את המאבק על דרך החיוב.
במקום לשלול את הדברים, לחפש ליקויים ופגמים, יש לנקוט עשייה חיובית ומועילה.
במקום לחבוט בסוטים מדרך הישר, יש למצוא מסילות ללבם בדברי כיבושין רכים. כך יתרצו, וכבודם לא יינזק, כי כבודם חביב עליהם כפי שחביב על האחרים כבודם שלהם.
לשון אחר, במקום להתלונן על החשכה, יש להדליק נר ולהאיר, שכן:

הצדיקים הטהורים
אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק
אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה
אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ערפילי הטוהר)

ואם אתם שואלים: מדוע לפתע אני מתלהב כל כך מאמרה ידועה זו עד כדי כך שאני מצטט אותה בשני פוסטים רצופים תוך יומיים? אז באמת אף אני שואל את עצמי: מה יום מיומיים?

ועולה בדעתי, שהתלהבותי הנוכחית מאמרה ידועה זו, שכבר הכרתיה לפני יותר משלושים שנה, דומה לאותה התלהבות של גברת אחת שלפתע גילתה מחדש במלתחתה חליפת בגדים מהודרת ששכנה שם ללא כל שימוש כבר שנים רבות. וכאשר תמהו הסובבים אותה ושאלו אותה מה פתאום נזכרה בה, ענתה: כל השנים לא התאימה למידותיי, אך עתה סוף סוף מתקרבות מידותיי למידותיה...

והלוואי שמידותיי יתאימו למידות הנדרשות לקיום של אמרה זו. כי אכן, בפעם הראשונה בחיי אני מוצא באמרה זו תוכן שמאוד לוכד אותי; איזושהי אמת צרופה שמאוד מושכת אותי לנסותה על ידי כך שאנסה לאמצה לעצמי, ולו במעט.

וכנראה כך קורה, מפני שעקב שינויים מהותיים בתוכי (נדמה לי שקוראים לזה "התבגרות") לראשונה בחיי מידותיי התחילו להתקרב למידות "החליפה המפוארת" הזו מבית מדרשו של הרב קוק.

ואני באמת רוצה בכל מאודי ללבוש החליפה, אך קשה לי להאמין שאצליח לממש את רצוני אפילו קמעה אחרי שנים של התפתחות מאוחרת ובלתי בשלה. ובכל זאת, מבקש אני ברצינות לנסות. גם צעד קטן יהא הישג עבורי.